תשובה יוצרת

שָׁבוּעַ אַחֲרוֹן לַשָּׁנָה הָאוֹר מְעֻמְעָם כְּבָר תֶּכֶף יוֹצְאִים. וְכָל רִבּוֹאוֹת זַהֲרוּרֵי הַזְּמַן נִקְבָּצִים וּבָאִים מוּל...

וְהִנֵּה תִּשְׁרֵי חָלַף עָבַר לוֹ, נוֹשֵׂא בִּכְנָפָיו רוּחַ קְרִירָה, עֲנָנִים דַּקִּים עוֹטְפִים שָׁמַיִם, סוֹכְכִים עַל שָׂדֶה...

[מְבֻסָּס עַל דִּבְרֵי רַבִּי נַחְמָן "וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה שֶׁאָדָם אוֹמְרָה מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ, אֵין הַמְקַטְרְגִים שָׁם"] בַּדְּרָכִים...

מגדלים בשמיים בנינו בן אדם, מי צריך בן אדם? לא יבוא עוד מבול בימינו לעולם לעולם לא ניפול תעזוב, נסתדר בעצמנו חכמים, נכונים וצודקים וכלום...

באלול בשדה, המלך מציץ בי מן חרכים פתוחים, לא יותר מכדי חודן של מחטי דיקור, נעוצות לי להפליא במוקד התפילות הנושנות. והריני קוטף מילות...

כְּבָר רָאִיתִי עֵץ עֵירֹם לוֹבֵשׁ הַדָּר אֵיךְ גַּרְעִין רָקוּב מִגֶּשֶׁם גַּם נוֹבֵט רָאִיתִי אֵיךְ שֶׁשֶּׁמֶשׁ נֶעֱלֶמֶת בֵּין הָרִים...

הים מכה בי בגליו איום ונורא איום ונורא ותמיד נותרה אהבתך לי לשמירה חוט קטן שלעולם לא ניקרע ספקות מאכלות את הלב הים מ ואתה מרגיש בודד שיחה...

תבין אותי את הכאב בתוך דמעה ואף דולף תשמע אותי תראה סימן אחד קטן שינחם

דַּוְקָא אַחֲרֵי שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁסּוֹף סוֹף הִנֵּה הַבַּיִת נָקִי יַלְדָּה קְטַנָּה הִשְׁאִירָה טְבִיעוֹת בֹּץ עַל הָרִצְפָּה אַחַר...

הַבֵּט מִמָּרוֹם וּרְאֵה אֵיזֶה עָם מִלְיוֹנִים עוֹמְדִים שָׂם לְמַטָּה וְצוֹמָם וְחֶלְבָּם, עוֹלֶה כְּקָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֶטְאֵי עָם...