יֵשׁ לִי תְּשׁוּקָה אֵלֶיךָ | שירה דרייפוס

יֵשׁ לִי תְּשׁוּקָה אֵלֶיךָ,

מְשֻׁפַּעַת דִּמְיוֹן.

הִיא שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ,

הִיא מִכֹּחַ עֶלְיוֹן.

אֱנוֹשִׁית וּפְשׁוּטָה,

רַעֲנָנָה, עֲמֻקָּה.

הִיא בֵּינִי לַמָּקוֹם,

לְחִכִּי מְתוּקָה.

יֵשׁ לִי תְּשׁוּקָה אֵלֶיךָ,

נִקְבִּית, מְצִיפָה.

הִיא נִרְקֶמֶת בִּפְנִים,

לְעוֹרֵר אַהֲבָה.

מִתְרַפֶּקֶת, לוֹחֶשֶׁת

פְּנִימִית, חֲבוּיָה.

מְטַפֶּסֶת, נִשְׂגֶּבֶת,

בַּכְּרָמִים מִתְעַלָּה.

מְבֻשֶּׂמֶת, נוֹטֶפֶת

פּוֹרֶמֶת עֶרְגָּה.

מְחוֹלֶלֶת, כְּמֵהָה,

לְהֲוָויָה עֶלְיוֹנָה.

יֵשׁ לִי תְּשׁוּקָה אֵלֶיךָ,

עַזָּה, חֲפֵצָה,

הִיא תִּצֹּר פֹּה חַיִּים,

וְתָבִיא גְּאֻלָּה.