הלא בלתי אפשרי | קרן שפי

סדקים 2: ערב יום הכיפורים ה'תשפ"ו

הלכתי לבד אל ראש גבעה שמשקיפה אל הים כדי להתפלל תפילה אישית לפני כניסת החג. סביב-סביב לי חגו חגבים גדולים בתוך העשב והתפללו תפילות של חגבים. והספינות הגדולות שבנמל התפללו תפילות של ספינות ותקעו בשופרי ארובותיהן.

פעם ביום כיפור היינו נוסעות ברחובות על אופניים, אני ומרים, שרק החליטה להיקרא מרים ("מירי זה קיצור של משהו ואני לא קיצור של שום דבר"). הרחובות היון גדולים ופתוחים. כל העולם יצאו החוצה, שמחים, על רגליים ועל גלגלים, מחליקים, דוהרים, חגים בסיבובים, צועקים זה לזה. נסענו מהר בתחרות עם הבנים בירידה הגדולה ליד הבית ספר ורוח חמה נשבה בשערנו, בפינו, בין אצבעותינו הפשוקות.

בדרך הביתה אספתי את נועם מחברים שלו. נועם היה שקט מאוד. כששאלתי למה אמר שהוא עצוב. הוא אמר שהוא לא יודע למה הוא עצוב. בטוח יש סיבה אבל הוא לא זוכר. אולי הסיבה באה מהחלון של הכיתה ונישקה אותו והתעופפה החוצה, אמר נועם. קבענו שעוד מעט נבשל יחד סעודה מפסקת, רק אני והוא, גליה ומאיר יבואו הביתה רק לקראת כניסת החג. מן השמים בא אחר הצהריים וממלא את החלונות באור.

סדקים 3: מוצאי יום הכיפורים

ברוך אתה אדוני, אלוקינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא הכול: מנת הדין ומנת הרחמים: הזיכרון והדמיון והשכחה: ההתמכרויות והחופש מן ההתמכרויות: בורא המים והים הגדול והפחדים הקטנים, והסדקים: בורא הסדקים: בורא האהבה: בורא הרשת הגדולה של ההשתקפויות ההדדיות: בורא הלב וכפות הרגליים והאדמה וכוח הכבידה והכוח המגנטי והדינוזאורים ובני האדם והתולעים והבצל והסלק: הצבע הסגול, וכל יתר הצבעים: השמשות האחרות והשמש הזו: עולם הזה ועולם הבא: בורא הקודש והחול, האור והחושך, החיים והמוות וכל שאר המעגלים הגדולים אשר בראת. ברוך אדוני אלוקינו מלך העולם בורא כל הדברים. אמן.

מתוך הספר "הלא בלתי אפשרי" מאת קרן שפי.