באלול
בשדה, המלך
מציץ בי מן חרכים
פתוחים,
לא יותר מכדי חודן של מחטי
דיקור,
נעוצות לי להפליא
במוקד התפילות הנושנות.
והריני קוטף מילות עידוד עדינות,
ומעז להביט בזוהר כפי שהוא, ולהבין
שרק אני לעצמי
גם העוקד גם הנעקד גם המזבח.
והריני מקבל על עצמי לקבל את עצמי,
בלי נדר,
שאוכל לתת אותי לכל
הזקוק למה שבי נתת
את עינך
הטובה,
לתת אותי לך.
Comments