רק תפילה אשא | רבקה כץ



ביקשתי תמיד בית כנסת ליד הבית.

קינאתי בשכנים, אצלם המואזין קורא אללה וואכבר ויודעת שזוהי דקתי האחרונה לתפילת המנחה. אם יש מלך ונתינים למה שגם אנו לא נכריז זאת בקול ובגאווה ברמקולים ?


הייתי מדמיינת שאני צועדת על רחוב ויצמן, קונה פיצוחים ולעת שקיעה נשמעת הקריאה. אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ומודים אנחנו לך, על הטוב והקיים לא רק בבית הכנסת אלא כל המיית הרחוב נזכרת שיש בורא לעולם.


בשבוע הראשון אמא לא נתנה לצעוד לביהכ"נ, " שם יש הכי הרבה חיידקים" אמרה. ולא הועילו התחינות וההסברים ששם על גביי אש המזבח התמידית הכל יוקד, גם המגיפה.


בשבוע השני כנראה שהגברים לא יכלו לסבול את טרדות הנשים, הם לא רגילים להיות סגורים כ"כ הרבה זמן בלי לברוח לתפילה או דף יומי. והחלו להתווסף מניין של כרסים, נעמדו בפזורה, חלקם עם טלית חלקם עם מסכה. והפלא הקב"ה ושמע לתפילותיי פותחת את הוטרינה בסלון, עוד רגע שקיעה ושומעת את הקריאה "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" .

פניתי אל היושב במרומים, זרקת אותנו ממקדש מעט, אולי בגלל שקראנו שם עלוני שבת. אך את חשבון הנפש אניח לקורבנות הציבור, אני מבקשת לומר לך תודה, הגשמת לי חלום מניין וקדיש מתחת לחלון. ובשבת מתגלגל מול עיניי ספר התורה וגבאי בית כנסת שצועק בשעה 13:30 מנחה גדולה.

11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול