עֶצֶם מֵעֲצָמַי | חֵלִי רְאוּבֵן

לְכִי לָךְ

אֶל הַגּוּף אֲשֶׁר

נָתַתִּי לָךְ,

וּבָאַתְּ אֵלָיו

כְּמוֹ שֶׁבָּאָה אֵם לְבָנֶיהָ,

וְעָשִׂיתָ לוֹ

מָקוֹם שֶׁל כָּבוֹד בָּעוֹלָם,

וְנָתַתְּ לוֹ

אֶת שִׂמְּחָתֶךְ

וְהִלְבַּשְׁתְּ עָלָיו אַהֲבָה

כְּפִי שֶׁהוּא,

לְכִי לָךְ

אֶל הַגּוּף אֲשֶׁר

יָצַרְתִּי לָךְ

וְהִמְתַּקְתְּ לוֹ אוֹתָךְ

וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֶּרֶת שַׁבָּת,

זוֹכֶרֶת אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ

וְכָל תָּא אֲשֶׁר גָּדַלְתְּ בּוֹ,

וְנִשְׁבַּעַת: "לֹא אֶרְצַח",

וְנָתַתְּ לוֹ

לִנְשֹׁם כִּרְצוֹנוֹ

וּלְהִתְהַלֵּךְ שָׂבֵעַ בְּעוֹלָמֵךְ

נָתַתְּ לוֹ

לִרְקֹד אֶת חַיַיִךְ

וְלִכְתֹּב אוֹתָךְ

בְּסֵפֶר הַחַיִּים