"...פעם כשהיה מתמלא פחדים, היא עורם תלי-תלים של שאלות על הפחד שלו, עד שפרך את הבעיה הגדולה לקושיות קטנות. לאחרונה, כשהוא מפחד הוא מתפלל. גילוי מרעיש היתה התפילה בשבילו.
בהודו, לפני שהילה הגיעה, היה ממולל מלים מקרבו ומפנה כלפי מעלה, אחר כך הביאה לו סידור, נטלו אותו אותיות התפילה, הניחו סולם לרגליו והאיצו בו לטפס. ברום הסולם מצא מחוזות שנבצרו משכלו, אבל נשמתו, כך הרגיש, מצאה בהם בית.
כמו ילד שנועד לנגן בכינור ושומע לראשונה קשת נעה על מיתר, כך התעוררה נשמתו לצלילי התפילה,
הוא מצא אותה נמשכת, משתוקקת.
יש תפילה בעולם ואיש לא גילה לו. לפעמים היה נדמה לו שנשמתו תמיד ידעה, שהתפללה בסתר בלי שישמע..."|
מתוך הספר "קשורה בנפשו" מאת ליאור אנגלמן.
Comments