וַיֶּאֱהַב | לִיאוֹר אֶנְגֶּלְמָן

לֶאֱהֹב אֶת עֵשָׂו:

אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא

צוֹעֵד בִּשְׁבִילוֹ.

בִּגְלָלִי. בִּגְלָלוֹ.

לֶאֱהֹב אַף עַל פִּי

שֶׁמַּמְרֵא הוּא אֶת פִּי,

אַף שֶׁצַּד אֶת צֵידוֹ-

לִהְיוֹת לְצִדּוֹ.

לֶאֱהֹב מִבְּחִירָה

אֶת שֶׁבָּז לַבְּכֹרָה,

שֶׁעַד כְּלוֹת מְאֹהָב

רַק בְּכָאן וְעַכְשָׁו.

לֹא 'בִּגְלַל' לֹא 'לָכֵן'

רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵּן,

עִם נְזִיד עֲדָשִׁים

בְּלִי אֲנִי מַאֲשִׁים.

יֶלֶד שֶׁל רִיב,

שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת אָחִיו,

אִישׁ דָּמִים אַדְמוֹנִי,

גַּם הוּא - קְצָת אֲנִי.

מִבְּלִי לְהַתְנוֹת,

בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת,

לְהוֹסִיף לֶאֱהֹב-

וּלְבָרֵךְ יַעֲקֹב.