וְהִנֵּה תִּשְׁרֵי | רחל טאוב

וְהִנֵּה תִּשְׁרֵי

חָלַף עָבַר לוֹ,

נוֹשֵׂא בִּכְנָפָיו

רוּחַ קְרִירָה,

עֲנָנִים דַּקִּים

עוֹטְפִים שָׁמַיִם,

סוֹכְכִים עַל שָׂדֶה

שֶׁהָלַכְתָּ בּוֹ

לֹא מִכְּבָר.

וַאֲנִי, שֶׁבְּיוֹם בְּרוֹא אָדָם,

נְשִׁימָתִי בִּתְרוּעָה נֶעֶתְקָה,

וּבְיוֹם סוֹד וְטֹהַר

עַפְעַפִּי אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת

הִשְּׁקָה,

בְּשִׁבְעָה יָמִים

שְׂמֹאלְךָ תַּחַת רֹאשִׁי

וּבִימִינְךָ מְאֻשֶּׁרֶת

הָיִיתִי חֲבוּקָה,

וּבְעֵת נוֹתַרְנוּ

רַק אָנוּ

וְקָשָׁה הַפְּרֵדָה,

כֹּה קָשָׁה.

אָחַזְתִּי לְלֹא הֶרֶף,

בַּקֶּרֶן הַנֶּאֱבֶקֶת בַּסְּבַךְ,

בְּצֵל הָאֱמוּנָה

וּמִמַּעַל לָהּ סְכָךְ,

בְּסִפְרֵי הַתּוֹרָה

הַסְּפוּגִים בְּשִׁירֵינוּ,

אַךְ כְּמֵהִים לְמַגָּע מְזֻכָּךְ.

וְיֵעָשׂוּ כֻּלָּם

אֲגֻדָּהּ אֶחָת

בְּלִבִּי.

אֶנְצֹר אוֹתָם עָמֹק,

אֶשָּׂא אוֹתָם כִּצְרוֹר,

אֶתְרַגֵּשׁ עִמָּם בְּכָל

גַּרְגֵּר שֶׁל יוֹם חוֹל,

בְּכָל טִפָּה

שֶׁאֶרֶץ יְבֵשָׁה תַּבְרִיא,

בְּכָל רֵיחַ שֶׁל גֶּשֶׁם טָרִי,

בִּצְחוֹקָם שֶׁל יְלָדַי,

בַּבְּרָכָה שְׁעָלַי הִרְעַפְתָּ,

בְּלִי דַּי.

בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים,

שֶׁתְּפִלּוֹת בָּם נִשָּׂאוֹת,

בְּיָמִים עֲמוּסִים,

בִּשְׂמָחוֹת פְּשׁוּטוֹת.

וְהִנֵּה חָלַף

וְעָבַר לוֹ תִּשְׁרֵי,

וְגַם אִם אֵין אַתָּה

עִמִּי בַּשָּׂדֶה,

מִכִּסֵּא כְּבוֹדְךָ,

אֲבַקֵּשׁ,

יְהִי רָצוֹן,

שֶׁשְּׁכִינָתְךָ עָלַי תִּשְׁרֶה.

* השיר נכתב בתפר בין ימי הולדתם של נועה שושנה ואיתיאל מרדכי אהובי נפשי.